הגישה הטיפולית:
בטיפול ישנם למעלה מ 200 גישות מוכרות, גם הטיפול באמנות, נחלק חלוקות רבות ומגוונות.
אחת החלוקות העיקריות, הנה בין הגישות של פסיכותרפיה באמצעות אמנות ובין אמנות כתרפיה.
הגישות הראשונות, נשענות על הגישות הפסיכולוגיות בעוד האמנות, הנה כלי בידיו של הפסיכותרפיסט, לעומתם המטפלים מתוך הגישה של אמנות כתרפיה, רואים בתהליכי היצירה וההבעה, את מהות הטיפול.
תהליכי היצירה, לא רק משמשים כטריגר, או כלי לאבחון, אלא עצם העיסוק האמנותי, מסייע למטופלים לפגוש את עצמם, להתפתח ולעבור שינויים.הגישה מוכרת בעולם כ Art As Therapy ובישראל, בעשור האחרון, התגבש זרם הדוגל בגישה זו.
מייסדי המסלול, רואים חשיבות רבה, בהיכרות עם כלל הגישות הטיפוליות, לפיכך, כבר בשנת הלימודים הראשונה, נחשפים הסטודנטים לשלל הגישות בקורס "גישות ושיטות בתרפיה באמנות", בהמשך, כל סימסטר יתנסו בהעמקה בגישה או בתחום טיפול.
המורים מגיעים ממגוון גישות טיפול, אין אחדות בגישה, אולם המכנה המשותף, הנו מרכזיותם של תהליכי יצירה והבעה בטיפול.
הדגש המעשי
במהלך העשור האחרון, התנהלו בישראל ויכוחים רבים בנוגע לאופן ההכשרה הרצוי, במיוחד מאז החל ניסיון התהליך הכושל לחוקק חוק בנושא. נראה כי כוחה של האקדמיה, היה על העליונה, רבים מהמשתתפים בתהליך השתכנעו כי את עיקר הדגש בהכשרה, יש להפנות לתחום האקדמי, להפוך את המסלולים למסלולים לתואר שני, בהם יקחו חלק מרצים בעלי דוקטורט וכי רק בתום הלימודים, יתחילו הבוגרים לעבור את ההכשרה החוויתית ועיקר ההתנסות המעשית יהיה בתום הלימודים.
שלושה מסלולים שהיו בירושלים באותה תקופה, נאלצו להיסגר, אחד מהם הפך למסלול לתואר שני, האחרים נסגרו, אולם מרצי המסלולים וחלק מהעומדים בראשם, התנגדו לגישה זו, חשו שישנו מקום להמשיך בהכשרה באופן המסורתי, כפי שקיים ב - 40 השנים בהם נלמד התחום בישראל ופעלו לשיתוף פעולה בינהם להקמת מסלול חדש.
אמנות ואמונה:
בשילוב המסלולים, הועלו מספר סוגיות, אחת מהן, הייתה ההפרדה - המסלול אשר נוסד במכללה החרדית, אופיין בהפרדה בין גברים לנשים, שניהם שילבו את הגישה האמונית במהלך ההכשרה.
על מנת לאפשר לימודים לאוכלוסיות שונות ובמיוחד לאוכלוסייה החרדית, יתקיימו הלימודים בנפרד - קבוצת בנים וקבוצת בנות, המורים בקבוצת הגברים יהיו גברים בלבד, לבנות תתאפשר בחירה במרחבים האינטימיים יותר, כמו הדרכה פרטנית, לקבל את ההדרכה מאישה.
למרות ההפרדה, חשוב להבהיר, כי המסלול יהיה פתוח לכולם.
פיתוח האישיות המקצועית:
לאור התפיסה שהוצגה, הכלי המרכזי של המטפל, הנו אישיותו המקצועית, לפיכך, נדרשים הסטודנטים לעבור טיפול בעצמם. במשך שלוש השנים ישנם תהליכים חוויתיים משמעותיים, אולם תהליכים אלו אינם תחליף לטיפול אישי מלא, אותו צריך לעבור הסטודנט, על מנת להיות בשל לטפל באחרים. במסגרת הלימודים עצמם, מלווים על ידי מדריכים במשך כל ההתמחות, אשר ישימו דגש על התפתחות זו, המסלול דואג לחשוף אותם לטיפול כבר מתחילת המסלול ועד לסיום, שבו מוגש פרויקט הגמר, של כל תלמיד אשר מסכם את תהליך התפתחותו מסטודנט למטפל.
המסלול, שומר לעצמו את הזכות למנוע מסטודנט להשלים תהליך התמחות, במידה ויראה כי התלמיד לא לקח על עצמו את האחריות להשלים תהליך טיפול אישי וכי הוא עדיין איננו בשל, לטפל באחרים.
הצד האקדמי והאפשרות להשלמות לתואר שני:
תהליך ההסדרה של המקצוע, פתח מסלול חדש להכשרת מטפלים, מסלול המגודר MAAT, אשר הוא לתואר שני.
כאשר נראה היה שיהיה חוק אשר ידרוש תואר שני, ביקשו נציגי המסלולים לתעודה להגדיר מסלול שיאפשר להשלים לבוגריהם את התואר האקדמי. כאמור, החוק נפל, עם פיזורה של הכנסת בשנת 2012, אולם המל"ג כבר הקים מתווה לבוגרי מסלולי תעודה, המכונה "תואר שני למטפלים", בוגרי המסלול שיהיו מעוניינים לבחון את האפשרות, ילמדו את הנחיות המל"ג - לכניסה להנחיות המל"ג לתואר שני למטפלים -
לחצו כאן.
